פסים של כסף

**נקודת מבט סיריוס**
הכל. כואב. כאילו פ*ק.
אפילו הזכרונות שלי מאז מובילים לשום מקום. זה כמה נורא זה היה.
וגם, כבונוס, אני לא זוכר איך הגעתי לשם בכלל. זה פשוט היה כמו בלאגן מטושטש של זכרונות שהורטב במים והוצא בחזרה.
אני ראיתי את המקום הזה *פעם אחת*. הכישוף הזה פשוט מטומטם. אני אפילו לא ידעתי מי-
מוני.
הטקטיקות שלו, אני כבר יודע אותן. ואני מכיר איש-זאב אחד.
הו, מרלין, אם זה הוא באמת.. אני פגעתי בו. כל-כך הרבה. אלה הולכים להיות כמה ימים של גיהנום מבחינת שנינו.
פתחתי את העיניים שלו באנקה, אבל במקום העצים שהיו אמורים להמתח מלמעלה, הייתי יכול לראות רק תקרה לבנה חלקה. הכל צפצף מסביבי והאורות היו מעוורים מדי, וזה רק החמיר את כאב הראש שהיה שם גם ככה.
ברגע שהעיניים שלי נפתחו לגמרי, שמעתי דברים זזים מהצדדים שלי עד  שלפני האורות עמד משהו.
״הו יופי. אתה חי.״ לא היה נשמע שהיא באמת שמחה שהייתי חי. ״אני אביא את הרופא.״ ועם עוד קולות הזזה של דברים היא נעלמה והדלת בשרה שהיא יצאה.
תרתי-משמע.
״האחות פלאמר עזבה את חדר 1107.״
רופא. אחות. למה אני בתוך בית-חולים? השריטות לא היו כל-כך נוראיות..
אחרי כמה דקות שלא יכולתי לספור הדלת דיברה שוב עם הטריקה שלה. ״הרופא לי והאחות פלאמר נכנסו לחדר 1107.״
״סיריוס בלאק,״ שמעתי קול שונה הפעם. ״אני לא יכול לזכור את הפעם האחרונה שהיה כאן בלאק.״
הוא רכן קרוב יותר. שיער בלונדיני. עיניים כחולות. יכול להיות יפה. כנראה מאוד יפה.
״נחמד להפתיע אותך,״ הקול שהיה אמור להיות שלי נשמע צרוד, ״אבל לא באמת התכוונתי להגיע לפה.״
״אבל אתה כאן,״ הוא רכן לצידו קצת, אבל העיניים היפות שלו חזרו. ״ובשהותך כאן, אני אעזור לך. להתחלה, אני אספר לך-״
״תספר לי בנוגע למה?״
״-שלא משנה איפה היית, אם באימון קווידיץ׳ או עם איזו בחורה, כמה עצמות נפגעו מאוד.״
טוב, ש*ט. הוא לא גיי. הא.
״הגוף שלך מנסה להתמודד עם כל הפציעות שגרמת לו. עם כמות העצמות השבורות שלך, אתה תצטרך להישאר כאן הרבה זמן.״
בהיתי בתקרה מאחורי, ופתאום הרגשתי- לא הרגשתי- את החלקים שלא הייתה בהן הרגשה בכלל. אני אפילו לא..
מה עם הוגוורטס? או וורמטייל או פרונגס או- רמוס. אני חייב לבדוק שהכל בסדר.
אבל אני לא יכולתי, הוא כנראה מותש עכשיו. כן בטח, מותש מלקרוא את המכתבים שלי. אז אני אהיה חייב לחכות.
ברגע שאני אצא מכאן- אני אבדוק מה קורה עם מוני, איתם. אני ארוץ את כל הדרך להוגוורטס אם אני אצטרך.
״אני-״ השתעלתי קצת. הקול הזה נורא. ״אני יכול קלף ונוצה?״

הפרק הקודם		הפרק הבא