קוראים לי וגה / קלישה 
0 חרמשים
|
     
|
HPortal - פורטל הארי פוטר -> כל ההודעות שפורסמו על ידי המשתמשקפיצה לעמוד (24) [1] 2 3 ... אחרון »
| harrypotter111 | פורסם ב: Jul 17 2023, 13:07 PM |
תגובות: 5 צפיות: 231 |
אני אתחיל ואומר שבעיני השם מתאים מאוד, כי באמת מה שקראנו בפרק היה היכרות עם וגה והעולם שבו היא חיה. והקטע הזה ממש מהמם. אני חושבת שזה בין הקטעים שממש מראה עד כמה הכתיבה שלך נהדרת, בגלל שלא קורה בו הרבה. זו ילדה שמספרת על החיים שלה. אם הכתיבה לא הייתה איכותית ונעימה ומושכת, כנראה הייתי מפסיקה יחסית בהתחלה. חוץ מזה, כל העולם והדמויות שבנית מאוד מעניינות ויחודיות, וההסתכלות המאוד רציונלית ו"קרה" על המציאות מאוד מאפיינת את הקטע. זה מדהים לגלות שהן רק בנות 9. מבינה שהקטע הזה לא תפס כיוון שרצית, אבל בכל מקרה אם תכתבי עליו עוד בתוך "שחר של" אני בטוחה שכולנו נשמח. לסיכום קטע ממש יפה בעיני, נהניתי מאוד לקרוא אותו. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9773700 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jul 16 2023, 20:58 PM |
|
תגובות: 5 צפיות: 204 |
מסכימה עם נטע. שלגיה זה סיפור מהמם בעיני, והעיבוד הזה מהמם גם הוא. קראתי את זה והרגשתי שזה ממש הסיפור המושלם בשביל העיבודים שלך, בגלל התיאורים היפהפיים שאפשר לעבוד איתם, והכתיבה שלך שאני ממש אוהבת ואת כבר יודעת את זה. אני עייפה ולכן התב הזה לא לגמרי מדויק, אבל בקיצור נהניתי מאוד לקרוא. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9773080 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jul 16 2023, 20:52 PM |
|
תגובות: 7 צפיות: 194 |
אהבתי ממש. כשקראתי את השורה האחרונה זה עשה לי תחושה של דמויות דמיוניות- בין אם זה דמות מתוך ספר או דמות של מישהו שכותב, ואז קראתי שוב את השיר בהסתכלות הזו. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9773075 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jul 12 2023, 23:38 PM | ||
|
תגובות: 9 צפיות: 262 |
התחברתי "את יודעת שטיילור סוויפט פירסמה אלבום חדש?" צעקה חברה שלי ברגע שנפגשנו. "כן! אני לא יכולה לחכות לשמוע אותו!" אמרתי. "הכתיבה שלה מדהימה, ותמיד גורמת לי לרצות לכתוב... כמה מבאס שהיא כתבה כבר את כל המשפטים היפים." "למה שלא תיקחי משפט שלה ותכתבי שיר עליו?" היא שאלה אותי. מיד החל רעיון להתרקם במוחי. שלום משתמשים! שלום אוונס! אז כמו שכבר הבנתם, יש לי רעיון לפעילות כיפית. קורה לכם לפעמים שאתם שומעים שיר או קוראים ספר, וקופץ לכם משפט מסוים שאתם ממש אוהבים? וקורה לכם שאתם חושבים: "איזה באסה שמישהו כבר חשב על המשפט הזה, כי הייתי יכול להשתמש בו בשיר"? כן, באמת מבאס שזה קורה... זה יכול להיות מבאס, אבל לא הפעם. הפעם, החלטתי להפוך את זה לפעילות! כל משתתף צריך למצוא משפט אחד מספר או משיר שהוא אהב או התחבר אליו (וכמובן לספר לנו מאיפה לקחתם את המשפט שלכם, הרי "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" וכולי), ואז כל אחד צריך לכתוב שיר עם מינימום 6 שורות או קטע עם מינימום 250 מילים, שסובב סביב המשפט הזה. המשפט יכול להופיע בתוך הקטע, או אפילו לשמש כותרת. נשמע נהדר! ו... מה עם תגמול? אל תדאגו, לא שכחתי:) התגמול לכל קטע שתכתבו הוא 150 חרמשים או 5 נק' בית, לבחירתכם. וכמובן, הנה הטופס:
בהצלחה!! |
||
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9767994 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jul 12 2023, 00:40 AM | ||
|
תגובות: 5 צפיות: 250 |
קודם כל וואו. קטע יפה באמת, עד כמה שהוא כואב. אני חושבת שהקטע הזה אמיתי, וחד וקר כמו השלג בסיפור. ועכשיו מגילה קטנה- אני מבינה מה אמרת, שזה לא בין הקטעים הטובים שלך, אבל בהחלט נהניתי לקרוא אותו, ונהניתי מהישירות שלו. מה שכן היה לי קצת מבאס זה שהסיפור קטוע מידי. אני מניחה שזה מכוון, אבל עדיין זה דרש ממני כל פעם לעצור רגע ו"לאפס" את החשיבה שלי, מכיוון שזה הרגיש שכל נושא לא קשור לנושא הקודם. בסוף עשית סגירה מאוד יפה וחיברת הכל יחד, והיה בזה משהו מספק מאוד בתור קוראת, אבל עדיין במהלך הקטע עצמו זה היה מבלבל מעט. חות מזה, ממש אהבתי את השלג, שבלט לי בתור דימוי לאנשים. האנשים, שברגע שהם נמצאים במצבי קיצון הם פועלים כביכול על אוטומט, בלי להתחשב באחר או לנהוג ברגש, וזה באמת "הטבע האנושי". זו הייתה אמיתות קשה, אבל העברת את זה באופן יפהפה דרך השלג והקור. גם היפה יכול להיות אכזרי. וכמובן הכתיבה שלך הייתה יפהפה, מעבירה את הכל בצורה מדויקת ופשוט יפה, אין דרך אחרת לתאר את זה. "אני אוהבת את השקט של העבודה; אפשר כמעט להרגיש כאילו החורף מדמים את קולנו"- אני חושבת שהתיאורים האלה קנו אותי יותר מהכל. וכמובן הדימוי של האחות לחרסינה עשה לי צמרמורת... יפהפה באמת. ומשהו טכני קטן-
מניחה שזה טעות... כדאי לתקן. |
||
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9766037 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 27 2023, 23:58 PM |
|
תגובות: 3 צפיות: 205 |
אוקי קראתי עכשיו אחד מהקטעים שכתבתי של "שחר הגלקסיה", וזה עשה לי ממש חשק להמשיך לכתוב את זה. גיליתי שהיה עוד פרק שכתבתי ולא פירסמתי, אז אמרתי שקודם כל נשלח אותו ואחר כך נכתוב את שאר הרעיונות שהיו לי (אל תדאגו, היו עוד רעיונות). יש לציין שלא שיניתי כלום בקטע הזה. את הקטע הזה כתבתי לפני בערך שנה, והכתיבה שלי השתפרה מאז. בנוסף הוא בכללי לא מהקטעים היותר טובים שלי. התלבטתי אם לפרסם אותו ובסוף החלטתי שכן, אבל אני אומרת מראש- הוא לא טוב. בשביל לקרוא את הפרק הזה כדאי לקרוא קודם את הפרק אזהרות לא ברורות (לחיץ). וכל הקטעים שקשורים לגלקסיה הזאת נמצאים במדף שלי (לחיץ) תחת הכותרת "שחר הגלקסיה". אשמח לת"ב. תהיו עדינים בתגובות;) • השמש עוד תזרח • מ י ק ו ם : ה ' מ ב ר י ח נ י ת ' ז מ ן : 8 1 מ ח ז ו ר י א ו ר "זיהוי-סי כתום-כהה, כאן מדברת ראשת-פיקוד זיהוי-ג'י סגלגל, האם שומע?" ראשת הפיקוד התיישבה במושב השמאלי שבחדר השליטה של החללית והניחה את שתי כפות ידיה הפרוסות על לוח זכוכית שכמו ריחף באוויר במקביל לקירות ה'מבריחנית'. "ראשת-פיקוד זיהוי-ג'י סגלגל, כאן זיהוי-סי כתום-כהה. שומע היטב." הקול היה כל כך חד וברור, שסילניה הרגישה כאילו מישהו עומד לימינה ומדבר ישר אל תוך אוזנה. "יש סיכוי להנמיך אותו?" שאלה סילניה בלחש אל ראשת הפיקוד בזמן שזו התעסקה עם לוח הבקרה, שנדלק והאיר את ה'מבריחנית' באור ירוק חיוור, דומה לצבע עורן. ראשת הפיקוד לקחה שני גלילים קטנים שחורים ותקעה אותן באוזניה, ממשיכה לדבר לתוך האוזניות החדשניות. סילניה הניחה את התיק שארזה - בתוכו היה גם הספר 'יולו רודף יום' שהתבקשה להביא - במושב הימני ליד ראשת הפיקוד, והתקדמה לאחורי ה'מבריחנית'. ה'מבריחנית', מעצם היותה חללית הימלטות, לא הייתה גדולה במיוחד. היא הייתה בנויה בצורה עגולה - נכנסים ל"שטח הניטרלי", כך אהבה ראשת הפיקוד לקרוא לו, כשמימינך חדר השליטה בחללית, שתפס בערך רבע מהחללית; בצד שמאל יש כניסה לחדר השינה, שתפס עוד חצי מהמקום, ובתוך החדר עצמו בנוי המזווה, לצד ארונות הבגדים. מתוך חדר השינה הייתה עוד דלת שהובילה לשירותים ומקלחת קטנה, שהיו צמודים לחדר השליטה מצידו השני. סילניה סיימה לבדוק את המצרכים שהיו במזווה ויצאה מחדר השינה אל השטח הניטרלי, אך קולה הבהול של ראשת הפיקוד עצר אותה. "-לא יכולה לספר הכל... היא חייבת לבטוח... צריך את העזרה שלך..." שברי משפטים נשמעו מתוך חדר השליטה, וסילניה קימטה את מצחה והתקרבה באיטיות לדלת, מנסה לשמוע יותר טוב. "אעשה כל מה שאוכל. אם אהיה חייבת, אספר לה, אבל אם היא תדע ש-" קולה של ראשת הפיקוד, שהתחזק ככל שסילניה התקרבה, נקטע פתאום. כנראה מי שהיה בצד השני של השיחה קטע אותה. עם מי שהיא מדברת? הזיהוי שלו, נזכרה סילניה. היא דיברה עם מישהו מקודם, לפני שעברה לאוזניות, והוא אמר שהזיהוי שלו... אדום כהה? לא, כתום. זיהוי-סי כתום-כהה. "סילניה?" היא הזקפה בבהלה במקומה, מנסה להרגיע את נשימותיה שהפכו לחזקות יותר. זאת ראשת הפיקוד, הזכירה סילניה לעצמה. את מכירה אותה מאז שאת בת חמש. אין לך סיבה לפחד ממנה. "כן?" היא הכריחה את ידיה להפסיק לרעוד ונכנסה לחדר. השיחה הזו... היא בטח לא הייתה חשובה כמו שהיא גרמה לעצמה להאמין. היא מקווה. "את צריכה לחגור. אנחנו יוצאות," ראשת הפיקוד העיפה לעברה חיוך מתוח לפני שהחזירה את מבטה למסך הזכוכית שמולה, מזיזה ולוחצת על דברים שלא היה לסילניה ולו מושג קלוש בהם. סילניה הזיזה את התיק והתיישבה בכיסא ליד ראשת הפיקוד. "אז לאן- לאן יוצאים?" היא שאלה, נוזפת בעצמה על הגמגום הקל שיצא לה. אולי הסיפורים שסופרו עליה לא אמיתיים, אבל זה לא אומר שהיא ההפך המוחלט מהם. היא לא נמושה, ולא פחדנית. היא אף פעם לא הייתה. "לקודייסר," השיבה ראשת הפיקוד בקול שלו. "אנחנו הולכות להבין מה גרם לאזהרות המוזרות האלו, ואנחנו הולכות להבין מה הקשר בין הכוכב הזה לבין סלוטארן." "אחלה," חייכה סילניה, שמחה על הקול הרגיל שיצא לה. "ואיך נעשה את זה?" "נתחיל בלהגיע אליו," אמרה ראשת הפיקוד, ובעוד שורת הוראות אחרונה שאמרה לאוזניות וכמה לחיצות על הלוח נדלקו המנועים של ה'מבריחנית'. זה היה שקט יותר ממה שסילניה חשבה. "ושם... נאלתר." "נשמע מקצועי ומתוכנן היטב," אמרה סילניה בחיוך ציני. "את רוצה שלבי תוכנית?" ראשת הפיקוד הסתובבה והביטה בה במבט חודר. "נמצא את הבעיה בכוכב הזה. נהרוג אותה. ניקח את הדוגמיות שבשבילן הגענו לכאן מלכתחילה. סוף סיפור." "ל- למה החלטת שהבעיה בכוכב הזה היא בהכרח משהו חי?" סילניה רצתה להרביץ לעצמה. הנה הקול המתבכיין הזה שוב. מה קורה לה? ראשת הפיקוד חייכה. "כי הן תמיד כאלו." היא הידקה את החגורה המיוחדת, שהייתה כמו שני משולשים - אחד שיצא קצת מעל הכתפיים שלה ואחר שיצא מהמושב, משני צידי הרגליים שלה - ושניהם התחברו בבטן שלה בקול קליק חזק, יוצרים איקס אפור שבלט על רקע מדיה השחורים. "כדאי שתחגרי." סילניה חגרה באיטיות, מרגישה את מבטה של ראשת הפיקוד מתעכב על ידיה, שחזרו לרעוד מעט. היא הצמידה אותן בתנועה עדינה לבטנה, מפסיקה את הרעד, והידקה את החגורה במהירות. "אז הולכים, מוצאים, הורגים, לוקחים וחוזרים?" היא שאלה, מתאמצת להעלות חיוך על פניה, כשהמשפטים המסתוריים שראשת הפיקוד אמרה עדיין מהדהדים בראשה. "שכחת משהו," ראשת הפיקוד הכניסה את ידיה לשתי כפפות ברזל שהיו קשורות לצידי לוח הזכוכית, ונפרדו ממנו ברגע שראשת הפיקוד הכניסה את ידיה לתוכן. "משתדלים לא למות." היא העיפה מבט קצר לעבר סילניה, מוודאת שהיא מוכנה, ודחפה את הכפפות רחוק ממנה בתנועה איטית, כאילו מזיזה מוט ברזל בכוח. תוך שניות בודדות גבר קול המנועים, וכמו כדור הנורה מאקדח נפרדה חללית ההימלטות מה'מכתש' ויצאה לדרך. "סילניה, תוציאי את הספר," קראה ראשת הפיקוד ברגע שרעש המנועים נחלש מעט והחללית עברה לטוס במהירות קבועה. סילניה הוציאה אותו מהתיק, מביטה בכריכה המוכרת של הספר שאהבה לקרוא לפני שנים, כשרק הגיעה אל ה'מכתש'. הספר היה ישן ומעט מאובק, והיה נחשב נדיר בעולם דיגיטלי מפותח כל כך, אבל סילניה אהבה את זה, את המגע עם הדפים, הריח הישן... שום אמצעי טכנולוגי לא יצליח להחליף את ההרגשה של לקרוא ספר אמיתי. "את יודעת מה משמעות הכותרת?" שאלה ראשת הפיקוד. "אממ... המשמעות? זה פשוט... השם של הספר. כלומר, ילד שקוראים לו יולו שרודף אחרי 'היום ההוא'?" שאלה סילניה במצח מקומט, לא לגמרי מבינה את השאלה. "זוהי המשמעות מבחינת הספר," השיבה ראשת הפיקוד, לא מורידה את עיניה מהדרך שלפניהן. "אבל המשמעות של השם 'יולו רודף יום' בשפה העתיקה היא 'השמש עוד תזרח'. המשפט הזה נגזר מתוך הפתגם העתיק: 'נוֹן פְּרִיוּס קְווַאמֵה נוֹבוּסֵה סוֹ יוֹלוֹ לוּנֵט', כלומר 'זה לא נגמר עד שהשמש החדשה זורחת'." "אבל... זה ספר ילדים. מה הקשר לשמש זורחת? ולמה רצית שאני אביא את הספר הזה?" "את תביני עוד מעט." ראשת הפיקוד חייכה לעברה, ממשיכה להזיז את ידיה בשלווה. "עכשיו, בואי נראה. קודסייר..." היא החלה לדבר לעצמה בקול שקט, וסילניה ישבה בדממה, מחכה להסבר. היא לא ציפתה למשפט שראשת הפיקוד אמרה לבסוף, לאחר דקה ארוכה של מלמולים. "עכשיו, תקריאי לי אותו." "ל- להקריא לך אותו?" הבלבול של סילניה גדל. "כן, תקריאי לי אותו. ולא מהר מידי, בבקשה." "אוקי... 'לפני שנים רבות, רבות יותר משתוכלו אי פעם לספור, חי ילד אחד קטן בבית עצום ממדים. איש לא ידע מי הוא הילד, ומעטים האנשים שפגשו בו ממש, אך כולם ידעו כי באותו בית בודד גר לו ילד. השמועות, כמו שמועות, הגזימו בדיבור על ילד מרושע ובית בעל עליית גג רדופה שדים ורוחות ומרתף עינויים אפל; לכם נגלה שלא היה בכל הכפר מקום נחמד יותר מעליית הגג המלאה בספרים, לצד כריות שהנעימו את זמנם של האורחים המעטים שביקרו בבית, וכמובן שגם את זמנו של הילד. לגבי המרתף, הדלת שלו נעולה, כך שאיש אינו יודע אם נכונות השמועות - אך ודאי עלינו להניח כי הן שגויות לחלוטין. אות'-" "תעצרי," אמרה פתאום ראשת הפיקוד. "'לחלוטין'." "מה?" "המילה המאה וחמש - 'לחלוטין'. זו המילה שאת צריכה." "צריכה למה?" סילניה החלה להתעצבן מהמסתורין שסביב הספר. "את כבר תביני הכל. תפתחי את הספר בכריכה הקדמית הפנימית," הורתה ראשת הפיקוד. "את יכולה כבר פשוט לומר לי מה לעזא-" צפצוף חזק קטע את קולה החזק של סילניה. "מה קורה?" היא שאלה בפחד. ראשת הפיקוד לחצה על כמה דברים לא-ברורים במסך שמולה, ולאחר מכן הסתובבה והביטה בסילניה. "בגלל האזהרה שנשלחה לחללית הראשית אנחנו לא יכולות להתקרב לקודסייר. בשביל להגיע אליו..." היא היססה לרגע, ורק אז המשיכה לדבר. "נהיה חייבות להתנתק לחלוטין מה'מכתש'." |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9753234 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 27 2023, 22:34 PM |
|
תגובות: 6 צפיות: 198 |
קטע יפה ממש, וכתוב כל כך טוב! קראתי אותו כמה פעמים כי הוא פשוט כיפי לקריאה. עושה לי קצת וייבים של הפכים שמתחברים (דמות אפלה ודמות טובה כזאת), וככה הדמות הטובה משפיעה על הדמות האפלה. אהבתי!! |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9753200 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 27 2023, 22:31 PM |
|
תגובות: 4 צפיות: 273 |
וואו, קטע יפהפה. אהבתי ממש. בעיקר התחברתי לזה שהדמות שמדברת לא רואה את עצמה כגיבורה, כמו שקורה בדרך כלל; היא הפיה הסנדקית, כמו האמא, החברה ומורת הדרך של הגיבורה - הכל ביחד. מהמם. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9753191 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 8 2023, 03:12 AM |
|
תגובות: 4 צפיות: 200 |
רעיון שהתחיל מהמילה "חיוך" של היום האחרון במייני, ואיכשהו הגיע לזה. אני אפילו לא יודעת מה לחשוב על הקטע הזה, הוא מאוד... מיוחד. לא מבוטא בכלל, נכתב על חשבון שעות השינה שלי. תהנו. — > התמכרות זה כאב בפעם הראשונה שעשיתי את זה. גם בפעם השניה זה כאב, אבל בפעם השלישית הכאב כבר פחת. בפעם החמישית שעשיתי זאת, התחלתי להתרגל. בפעם העשירית כבר התמכרתי. ואחרי זה, תאמינו לי, קשה מאוד לחזור אחורה. - זה נשמע לכם כמו הרבה סיפורי התמכרות, סמים, שתיה, מה לא. ובכל זאת, אם תישארו עוד קצת, אני מבטיח שאשכנע אתכם שהסיפור שלי שונה. אני כמעט יכול להרגיש את השאלה שלכם- למה אתה כל כך בטוח? בטח פעם-פעמיים בשנה מביאים לכם לבית הספר או לעבודה שיחות נגד התמכרויות, כדי שהאחראים ירגישו שהם יצאו ידי חובת "העלאת מודעות". אתם בטח מרגישים מומחים רציניים בנושא, מוכנים לשלוף עובדות ושמות של מקומות גמילה. אולי אפילו יש לכם ניסיון מהחיים שלכם, חבר של אבא או בן דוד רחוק ש"נפל", לא עלינו, ועכשיו מבלה שנה מחייו בחור בקצה העולם. אז מי אני שאחדש לכם משהו? מי אני שאבוא ואומר לכם את אותם דברים שאתם בעצם כבר יודעים בעל פה? אם הגעתם עד פה, כנראה שבכל זאת הצלחתי לסקרן אתכם. עכשיו הגיע הזמן שתרוויחו את הזמן שהשקעתם. - הסיפור של ההתמכרות שלי התחיל הרבה לפני שעשיתי זאת בפעם העשירית. הוא התחיל לפני שעשיתי זאת בפעם הראשונה, הוא התחיל אפילו לפני שכולכם נולדתם. הסיפור מתחיל לפני שלושת מאות עשרים ושמונה שנים, כאשר המדען לואל ניירנהג עלה על הדרך היחידה בה אדם יכול לעבור דרך חור שחור. זה לקח לו, כמובן שנים של פיתוח ודיוק, אבל לבסוף, בשנת ארבע-עשר לספירת לואל, או בקיצור לס"ל, קרה המעבר הראשון דרך חור שחור. והוא לא קרה כמתוכנן. האדם שהסכים באומץ רב - או טיפשות רבה, תלוי בעיני המתבונן - לבצע את הניסוי, הצליח לעבור דרך החור השחור. אנחנו יודעים שהאדם הזה נשאר חי גם לאחר רגע המעבר, מכיוון שסימני חיים אלו לא פסקו לרגע. זה נחשב כניצחון למשך מספר דקות, אך כאשר האדם לא הופיע בחזרה איפה שהחישובים הראו, ניירנהג ושאר המדענים נכנסו ללחץ. אתם מבינים, חור שחור הוא דבר לא ידוע ולא צפוי כלל למדע. המידע עליו מאוד מצומצם ומסתמך בעיקר על השערות, וניתן להסתפק ולומר שהוא כשמו- חור שחור בשבילנו. ולכן, כאשר הוא לא התנהג כפי שהמדענים ציפו, זה ביטל שנים של מחקר ומדע מוקפד, וגרוע מכך, זה ככל הנראה נטל חיים של אדם. אני יכול להבטיח לכם שהדאגה האחרונה הייתה לא נכונה, וזאת מכיוון שאני הוא אותו בן אדם, אמיץ או טיפש, שהסכים לבצע את הניסוי. לפני שאתם שואלים את השאלות שוודאי עולה לכם לראש (אני כמעט יכול להרגיש אותן)- לא, אני לא זוכר מה קרה מהרגע שנכנסתי לתוך החור השחור. לא, איש לא יודע מה קרה באותן שנים, עד שחזרתי לכדור הארץ בשנת מאתיים תשעים ושבע לס"ל. לא, איני יודע איך חזרתי לכדור הארץ. כן, חזרתי באותו גיל בו נסעתי, ולא, אני איני בן אלמוות, ככל הידוע לנו. עברתי חקירות רבות במהלך שמונה השנים הראשונות לאחר חזרתי, עד שהתעוררתי. התעוררתי בן שלושים ושש, מבוגר בשמונה שנים ממה שזכרתי את עצמי, והעולם זקן בשלוש מאות וחמש שנים ממה שזכרתי אותו. זה היה מבעית. אני עוד זוכר את הפעם הראשונה בה פקחתי עיניים, לאחר שלוש מאות וחמש שנים שהן היו עצומות. זה כאב; עצמתי אותן בחזרה כמעט מיד. גם בפעם השניה זה כאב, אבל בפעם השלישית הכאב פחת. בפעם החמישית שפקחתי עיניים, התחלתי להתרגל לתחושה, לאורות, לפעולות שהמוח שלי צריך לעשות כדי לתרגם תמונות למידע. בפעם העשירית כבר התמכרתי, והיה לי קשה לעצום אותן שוב. - היום עברו תשע שנים מאז היום בו התעוררתי, ואני מסתובב ומספר את סיפורי כדי למנוע מעוד אנשים לעשות את הטעות שאני עשיתי. אני לא חושב שמישהו מכם יהיה מטומטם מספיק בשביל לנסות לעבור דרך חור שחור כשבעצם הידע שלנו עליו שואף לאפס, אבל לא חסרים ניסויים מדעיים אחרים שנשמעים מרשימים מספיק בשביל לשכנע מישהו שזקוק לקצת כסף. תאמינו לי. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9728884 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 7 2023, 22:30 PM |
|
תגובות: 141 צפיות: 1632 |
שם + כינוי: אוונס, harrypotter111 קישור ליצירה: ללא מעצורים הערות/הארות/שאלות/לפלוף פלאף מאולף: מסתבר ששכחתי לשים את הקישור ביום שפירסמתי... אבל פירסמתי אותו בזמן. אופס. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9728810 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 4 2023, 23:07 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 165 |
קטע קצרצר באמת. הרגשתי צורך לכתוב את החיים מול המוות של כל אדם, (בגדול איך הפעולות שלנו משפיעות גם על החיים וגם על המוות). המילה במייני- "ללא מעצורים", 4/6. -- > ללא מעצורים כשהבטחנו "ללא מעצורים", הסכמנו, בפשטות, לחיות את החיים. לא ידענו שגם המוות חתם אז על העסקה. ללא מעצורים, התהפכנו באוויר, הדרדרנו אל התהום וחושך. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9724168 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 4 2023, 22:36 PM |
|
תגובות: 301 צפיות: 1956 |
אני מרגישה שאני לא מצליחה להביע בכתב את מה שאני רוצה לספר |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9724108 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 4 2023, 00:25 AM | ||
|
תגובות: 4 צפיות: 172 |
קטע יפה, מכניס בתוכו פשטות יחד עם משמעות. אהבתי מאוד את זה שהוא קצר, מראה בעיני את המסר בצורה חזקה מאוד. מסכימה עם נטע לגבי השורה האחרונה. בנוסף, בקטע הזה:
יש שבירה של התבנית "כמו הירח, גם היא...". אני חושבת שזו שבירה חשובה, אולי הייתי עושה אותה בבית האחרון במקום האחד לפני האחרון... אני לא כזה בטוחה מה אני רוצה לומר בעצם, את תקחי את הקטע לאן שתרצי, פשוט הייתי חושבת על איך לשפר את החלק הזה כי זה יכול ממש להרים את כל הקטע. במיוחד אם כתבת אותו תוך כמה דקות, תחשבי לאן הוא יכול להגיע אם תשקיעי בו;) בגדול אהבתי ממש. מחכה לקרוא עוד קטעים. |
||
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9722755 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 4 2023, 00:18 AM |
|
תגובות: 2 צפיות: 129 |
קטע יפהפה בעיני, אהבתי את זה שבחרת לא להזכיר את המילים "כמו הירח" בקטע, אלא העברת אותם דרך מילים אחרות. המשפט שהכי התחברתי אליו- "ושתקה את מה שרצתה לומר". זה כל כך חזק בעיני. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9722752 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 4 2023, 00:12 AM |
|
תגובות: 141 צפיות: 1632 |
שם + כינוי: אוונס, harrypotter111 קישור ליצירה: הבין לבין (כמו הירח) הערות/הארות/שאלות/לפלוף פלאף מאולף: |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9722747 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 4 2023, 00:10 AM |
|
תגובות: 6 צפיות: 203 |
קטע קצר שכתבתי ביום שישי ולצערי לא הספקתי לפרסם לפני שבת. לקח לי המון זמן והמון שינויים קטנים בקטע עד שהתחברתי אליו, אבל עכשיו אני שמחה באיך שהוא יצא. המילה במייני- "כמו הירח", 2/6. אשמח לת"בים, לשמוע מה דעתכם. תהנו -- > הבין לבין הייתה זו אגדה נושנה, שעברה מפה לאוזן מזה דורות. אגדה שמצאה את דרכה אל תוך ליבכם בעורמה ולשון חלקות, ומבלי שהרגשתם, התקבעה בנשמתכם. אגדה שסופרה אך ורק באור יום בתוך הבית, כי לא היה זה אומץ לספר אותה בשעת לילה לאור המדורה, אלא טיפשות. אגדה שכל ילד יודע שאסור לאומרה בקול, ואף מבוגרים וזקנים מפחדים לספרה בלחש. הייתה זו האגדה על האישה האם, גבירת הנשמות, רבת השמות. בה ורק בה האגדה תעסוק, ובה שלוש-מאות מילים בדיוק. והאגדה מסופרת כך. היא הייתה ההתחלה, הסוף, והאמצע ביניהם. היא הייתה כל העולם כולו... ובמובנים רבים גם לא. עורה היה רך וענוג, אך מגעה שורף כאש. עיניה היו כה כהות, עד שנראו אטומות גם באור הבהיר ביותר. שערה היה שחור, בניגוד מושלם לצבע עורה החיוור, והוא הגיע עד לקרסוליה, עוטף את גופה כמו גלימה. והייתה לה גם גלימה, בצבע כחול עמוק, ושמלה ארוכה שחבקה את גופה. צבע שמלתה היה כסף טהור שזהר כמו אלף שמשות, אך אפילו הוא לא הצליח להשתלט על האפלה ששררה סביבה. והייתה סביבה אפלה, והיא הייתה סמיכה יותר מכל אפלה שראיתם בחייכם, אלא אם כן הסתכלתם בעיניה. היא קיימת במשך שנים רבות, יותר ממה שבני אדם יכולים לשער בנפשם. לידתה הייתה יחד עם העולם, כי נפשה הייתה קשורה בעולם והעולם היה קשור בנפשה, ויחד הם היו אחד, ולא היה קיום בלעדיהם. הם היו נקודת השלמות של החיים, דווקא בגלל שהיו כל כך הפכים. ולכל אלו אשר המחשבה עלתה בליבם- לא, היא לא הייתה המוות, אלא הבין לבין, רגע המעבר. היא הייתה חלקיק הזמן הקצר בו אדם נופח את נשמתו. שם היא חייתה, באזור הביניים. כמו הירח, אשר בלילה היה נקודת האור, וביום לא היה, כיוון שהיה שייך ללילה. כך גם היא הייתה, נעה בין המוות לחיים, ובעצם לא הייתה שייכת לאף אחד מהם. וכך היא התקיימה, אוספת את הנשמות בסיום תפקידן, מניחה אותן במקומן הראוי, ושולחת את הגופים אל הסופיות הריקה. אם הייתם מסתכלים היטב, הייתם רואים את שמלתה, עשויה חיבורים עדינים של אור ירח, שאספו את כל הנשמות המאירות אל שמלה אחת, שזהרה באור אלף שמשות. ואם הייתם מסתכלים עוד, הייתם רואים את גלימתה, עשויה טלאים של שמי לילה כהים, שאספו את כל הנשמות הכהות אל גלימה אחת, שיצרה סביבה את האפלה. ולמרות שנהוג לחשוב כך, גבירת הנשמות לא הייתה בת אלמוות. היא נולדה תינוקת, ותמות זקנה, ותחיה אלף חיים בין לבין. ועם מותה האחרון, תבוא גם הדממה. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9722746 |
| harrypotter111 | פורסם ב: Jun 1 2023, 21:54 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 150 |
Beautiful. Simply beautiful. הקטע הזה מרגיש לי כהקדמה לספר פנטזיה כבד מהסוג שכולנו אוהבים (אני אשתדל לגוון בתגובות שלי, אבל שם הרוח חייב לעלות גם פה). הוא עושה לי חשק לכתוב סיפורים על כל אחת מהדמויות המוזכרות פה ברפרוף, או אולי פשוט ספר על איזשהי דמות שכתבה את הקטע הזה... אני לא יודעת בדיוק, הקטע בבנייה;) שוב, הכתיבה שלך לגמרי שאבה אותי והתיאורים שלך פשוט יפהפיים. קטע מעולה בעיני. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9721792 |
| harrypotter111 | פורסם ב: May 30 2023, 16:26 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 162 |
יפהפה בצורה שאני לא יכולה להסביר. משהו בכל הקטע הזה פשוט גרם לי להתחבר ממש. השורה שהכי תפסה אותי- "כן אני ילדה מעץ // שורשי לא כאן, הם בחוץ". הדימוי הזה כל כך מדויק, הוא הרגיש לי כאילו אוצר בתוכו את כל הקטע. אהבתי ממש, נגע בי. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9719349 |
| harrypotter111 | פורסם ב: May 29 2023, 23:08 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 104 |
הקדמונת קצרה. מאז שגיליתי על הפואטרי-סלאם, יש לי חיבה לא מוסברת לדבר. אני יכולה לשבת שעות ופשוט להקשיב לקטעים האלה והדרך שבה כתיבה ומשחק משתלבים פשוט מהממת בעיני. אני רק מבקשת שתשפטו את הקטע בעדינות כי זה בין הניסיונות הראשונים שלי לכתוב פואטרי-סלאם, ותנסו למצוא את הקצב של הקריאה בשביל ליצור לכם כמה שיותר את החוויה השלמה של הקטע. למטה כתבתי בעקבות מה הקטע הזה נוצר, בכוונה שמתי את זה אחרי כדי שתקראו את הקטע בראש נקי. תודה ותהנו 3> •Say goodbye• I never wanted to say goodbye But I want you to hear it, so I would be glad if you have the time to stop by And listen I love your smile, and the way you laugh I love how you care about everyone, even when it's tough I love the color of your eyes in the sun And I love it that you always know how to calm me down I love that you laugh at me together with friends And then, as compensation, hold my hands I love the way you play with my hair And how I can't stop blushing when I catch you stare But most of all, I love how you make me feel How my heart beats faster when you smile for real How you promise me the world and my breath stands still The moments of looks, and peaceful silence The way you're whispering, "let's dance" And suddenly I'm Belle and you're the handsome prince And I just keep falling ever since Falling down the stairs and falling in love And it doesn't matter who I am now, just this moment I have Just you and me in the same repeating patterns Dancing and dancing like nothing matters And I... I love every part of you, even the parts you don't Especially the parts you don't So I really don't want to say goodbye But lately I feel like I have to Because I want you to know how much you mean to me Instead of me finding it out... after -- הקטע נכתב על פחד שעלה בי בעקבות הפיגועים בזמן האחרון, הפחד לאבד אנשים בלי שאגיד להם מה אני מרגישה כלפיהם, לאבד מישהו באופן פתאומי. ליל מנוחה |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9718928 |
| harrypotter111 | פורסם ב: May 29 2023, 22:52 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 211 |
אני חושבת שיותר מהכל, הכתיבה זה מה שהפנט אותי. אבל צריך לתת קרדיט גם למילים, והמילים מהממות, מדויקות, זה הרגיש לי כל כך שלם, והקריאה זרמה לי לגמרי, נהניתי מאוד. הצלחת להעביר את הקור שם בכל מיני דרכים, אבל הוא לגמרי הורגש, יחד עם המלכותיות שלה. היא צמררה אותי. קטע יפהפה. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9718892 |
| harrypotter111 | פורסם ב: May 24 2023, 03:02 AM |
|
תגובות: 1 צפיות: 215 |
אוקי זה לא קטע טוב במיוחד בעיני, אבל החלטתי לפרסם אותו בכל זאת כי אני בניסיון לצאת ממחסום כתיבה די גדול וחייבים להתחיל איפשהו ;) וגם לא הייתי באתר המון זמן והתגעגעתי. ואהבתי את הקונספט של הפעילות. כל ת"ב תתקבל בברכה. [מבוטא קלות] > ניצחון פעם חיפשתי אחר הניצחון. ההגדרה הראשונה במילון אמרה כך: נִצָּחוֹן- הִתְגַּבְּרוּת עַל שׂוֹנֵא אוֹ עַל יָרִיב, הַכְרָעַת כּוֹחוֹ (בִּקְרָב, בְּתַחֲרוּת וְכַדּוֹמֶה). זה לא ישב לי בדיוק. האם אני לא יכולה לנצח מבלי אדם אחר שיפסיד? לא. ההגדרה הזו הייתה נחרצת מידי, תוקפנית מידי, כמו נער שיוצא למלחמה אחרי חודש בלבד של אימונים. הוא נלהב ללא ספק, יודע לתפעל נשק פחות או יותר, אך הוא לא יודע מה זה להילחם. הוא מדבר על זה רבות ליד המדורה בשעת לילה מאוחרת, אבל ברור לכולם שזה התרברבויות ותו לא. זה לא התאים לי. אני חיפשתי הגדרה אחרת. משהו יותר... מדויק. זְכִיָּה, הַצְלָחָה גְּדוֹלָה, הִתְגַּבְּרוּת עַל מִכְשׁוֹלִים. זו הייתה ההגדרה השניה במילון. ניסיתי אותה. טעמתי אותה בפי, גלגלתי אותה על לשוני. העברתי אותה במוחי בעדינית של משהו שעדיין לא מוחלט. זה התאים יותר, אבל היה צורך במעט תחכום וכוח בשביל שזה יתחבר. כמו אדם שישן במיטה שקטנה לו, ההגדרה הזו לא תחזיק זמן רב, היא תחליק מהקצוות. הייתי יכולה להסתפק בזה, כמובן, אבל זו לא הייתה ההגדרה הנכונה. אז זנחתי זאת. במשך שנים יצאתי למסעות, לא יודעת אחר מה אני תרה. ניצחתי אינספור ניצחונות, הפסדתי כמעט אותו מספר פעמים. חייתי חיי מלכים לצד חיים של עני מרוד, לא יודעת לאן יוביל אותי היום שאחרי. בכיתי. אהבתי. הרגשתי. טעיתי. כל כך הרבה טעויות שהדף קטן מלהכיל; שאדם קטן מלהכיל. אבל לבסוף, בתום אותם שנים, מצאתי את אשר חיפשתי. כי הבנתי שניצחון לא יכול להיות משהו קולקטיבי, השייך לכולם. לא... בשביל אחד זו הייתה פריחה של צמח נדיר, בשביל אחר לעבור שיחה שלמה מבלי להחוויר. באותה מידה שאתה תנצח כשתכבוש את ליבה, הוא ינצח כשיבין את סוד האהבה. לכל אחד יש ניצחון שמסמל את מטרת חייו, ובסוף, אני ניצחתי, כי לא חייתי לשווא. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9713885 |
| harrypotter111 | פורסם ב: May 23 2023, 03:02 AM |
|
תגובות: 1 צפיות: 312 |
אני כל כך שמחה שעדיין לא עברו ש3 שבועות כי אני פשוט חייבת חייבת חייבת להגיב על הקטע הזה. אני לגמרי מבינה למה הוא בין הקטעים האהובים עלייך, כי הוא לגמרי האהוב עליי. אין מה לומר על הכתיבה שלך שעדיין לא אמרתי, אז אני אוסיף את המחמאה הכי טובה בעיני על כתיבה של אחרים- את גורמת לי לרצות לכתוב. ולרצות לכתוב כמוך. וגם הכתיבה שלך מזכירה לי את של פטריק רותפס. הקטע הזה גאוני בעיני. לדוג', החזרה שיש כמה פעמים בחזרתיות על מילים מסוימות 3 פעמים (המשפט הזה יצא יותר מסובך ממה שהתכוונתי)- זה מכוון בצורה מדויקת להפליא. הקטע פשוט זרם לי כל כך עד שהוא פתאום נגמר, וזה כל כך עצוב כי הייתי רוצה שהוא ימשיך. כל ההתעסקות בשמות לגמרי מחבר אותי לשם הרוח (אני מקווה שאת מכירה את הספר), והייתי רוצה פשוט לדעת את כל המסביב- אפילו לא לקרוא את זה, אלא פשוט להיכנס לראש שלך ולהבין את הקטע מהצד של מי שכתב, כי בסוף הכותב תמיד הכי מחובר לקטע. קטע מופלא מכל כך הרבה בחינות, מגיע לו כל ההערכה שבעולם. (אגב, קראתי היום את הקטע שכתבת על "סוחרת העלילות" - כפור, אני מניחה שזו אותה דמות מפה וזה שימח אותי מסיבה כלשהי. אני חייבת לקרוא מחדש את כל שחר של עידן חדש כי קראתי את זה כל כך מזמן). אני אלך לישון עכשיו אחרי הערצה מוחלטת כלפייך והשתפכות באורך של מגילה. ואחכה בקוצר רוח לעוד קטעים, כמובן. ליל מנוחה. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9712766 |
| harrypotter111 | פורסם ב: May 23 2023, 02:34 AM |
|
תגובות: 4 צפיות: 99 |
אני אוהבת איך שבמילים כביכול פשוטות העברת כל כך הרבה רגש. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9712765 |
| harrypotter111 | פורסם ב: May 23 2023, 02:33 AM |
|
תגובות: 3 צפיות: 218 |
איזה. קטע. מעולה. אהבתי מאוד את הפילוסופיה שהכנסת, והמשפט הזה- "המחשבה שלדבר כלשהו אין בסיס, שהסיבה לקיומו היא קיומו"- פשוט גאוני בעיני. הכתיבה טובה ומעניינת, ואני לא יודעת מה בדיוק בלא-לגמרי-עלילה המיוחדת הזאת משך אותי לקרוא הכל, אבל בהחלט נהניתי לקרוא. אני חושבת שזה מראה על כישרון עצום שהצלחת בעזרת הכתיבה שלך לשכנע אותי לקרוא עד הסוף. המשך יום נעים ומוות מוצלח! |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9712764 |
| harrypotter111 | פורסם ב: May 22 2023, 17:47 PM |
|
תגובות: 1 צפיות: 184 |
אני לא יודעת מה בדיוק בקטע הזה נגע בי כל כך, אבל יש בו משהו כל כך אמיתי ועמוק. זה מרגיש לי כמו מישהי שנקלעה לתוך חיים שהם לא שלה. אהבתי מאוד את האזכור של המוזיקה והצלילים, זה הפך את הבדידות להרבה יותר מוחשית. פשוט מהמם. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9712047 |
קפיצה לעמוד (24) [1] 2 3 ... אחרון »
אשכול פתוח (תגובות חדשות)
אשכול פתוח (אין תגובות חדשות)
אשכול חם (תגובות חדשות)
אשכול חם (אין תגובות חדשות)
סקר (תוצאות חדשות)
סקר (אין תוצאות חדשות)
אשכול נעול
אשכול שהועבר
| ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |