הוא||ריין

וואו תראו הקטע הזה באורך של שני עמודים :0 יש טריגר של קללות!!
הוא קטע ממשיך בעולם של שני החמדמדים שכתבתי עליהם שני קטעים בעבר. זה בסביבות גיל שבע עשרה ווזה שהם קטנים כאלו איזה בני עשר. ממליצה לכם לקרוא אותם אם לא קראתם אולי כי יש מצב שזה יעזור להבין קצת מה לעזאזל קורה בקטע הזה (??) גם אגב הנשמות האלה שמוזכרות בקטעים הקודמים, שיניתי להם אם השם. הנשמה הנוספת נקראת הילה עכשיו. תהנו!
btw אבנה זה שם של מישהי.
----

דור לא ציפה לראות אותו שם.
העשן טישטש את ראייתו, וריח השרפה מילא את ראיותיו לאחר שנשמתו נעתקה. הוא בקושי שם לב לצעקות ולאנשים מבוהלים מתרוצצים סביב הבית העולה בלהבות.
דילן עמד בקצה השני של האחוזה, גלימתו השחורה מסתירה את רוב גופו. שיערו, שארך מאז הפעם האחרונה שנפגשו, התנפנף ברוח הערב, מסתירות את עיניו שנצצו לאור האש. הוא התכופף כשהתלחשש עם אנשים שלבשו גילמות זהות לשלו, מה שגרם לדור לתהות כמה הוא גבה.
דור כיווץ את גבותיו. למה שהוא יהיה שם? הוא חשב שעזב ממזמן בשביל-
"דור!" העיניים של אבנה כבר התמלאו בצבע הירוק האופייני לה, וההילה הירוקה שלה גדלה והתפשטה סביב. היא ניסתה להרחיק ממנה כמה אזרחים שהתגודדו סביבה כשפנה להביט בה. הם כנראה ציפו לתשובות או לנחמה. כמה מעוררי רחמים. היא דחפה שניים מהם והלכה במהירות לעברו. "בוא כבר, פדלאה." היא לחשה, ערפילים ירוקים יצאו מפיה כשדיברה ועטפו את עורה הכהה. היא התקדמה אל עבר הבניין שכבר החל לקרוס. היא לקחה נשימה עמוקה לפני שנכנסה אליו בריצה.
דור הנהן והעיף מבט מהיר מסביבו. חלק מהאנשים המבוהלים שנמלטו מהאחוזה הסתובבו סביב בחוסר מנוחה, חלק עמדו, בוהים בבניין המתמוטט. כמה שכנים באו לראות על מה המהומה. אמא אחת שהחזיקה תינוקת בידה הסתכלה עליו ואז על צידו השני של האחוזה בבלבול. הו.
הוא הסתובב. דילן עדיין היה שם, מחליף מילים מהירות עם חבריו עטויי הגלימות השחורות, שהיו מתמזגות בחושך אם אור הלהבות לא היה מאיר אותן. הם העבירו חפצים אחד מהשני והציצו בלחץ סביב לפני שהם התפצלו בבת אחת, כל אחד מהם הולך לכיוון אחר. דור חרק בשיניו, זעם והבנה מציפים את ביטנו. עוד לפני שהבין מה הוא עושה, הוא פתח בריצה לעברם. הוא קרא בשמה של שותפתו, מקווה שהיא תשמע מבעד לצעקות והבהלה מהשריפה.
שמו של דילן התנגן במוחו בזמן שנכנס עמוק יותר אל העיר ורץ בין רחובות. האש נראתה גם מבעד לבתים הקטנים, מאירה את העיר בצבע חם. הוא פנה בין הרחובות המוכרים, נותן להילה הכתומה שלו להשתלט עליו. שניים מתוך הקבוצה של עטויי הגלימות שרדף אחריהם פנו לסמטא.
"היי!" הוא צעק, מעט מהכעס שצף בגופו השתחרר. הוא לא האט לפני שפנה. ההילה שלו התנגשה בקיר, בלמה את המכה ודחפה אותו קדימה לכיוון השניים. ואז הוא נעצר בפתאומיות.
דילן.
הם עמדו בין שני קירות גבוהים וחסרי חלונות של שני בתים. העצירה הפתאומית וראייתו של ה… בחור הזה, גרמה לו להתנשף בחדות. הם עמדו שניהם לבדם. חשיכה שררה בניהם. ההילה הכתומה של דור התנגשה מול זו הכחולה של השני והפיצו אור בוהק על הקירות. הערפילים שיצאו משניהם התערבבו אחד בשני, כאילו זה משחק.
הלוואי.
גופו של דור היה קפוא בזמן שנעץ בו מבט.
דילן אחז בשולי גלימתו באגרוף קמוץ, מבטו מופנה מטה. שיערו, שדור זכר כה בהיר, נראה כהה יותר לאור ההילות, והיה אסוף בגומיה על כתפו. זיפים צמחו על לסתו שהתחדדה, והעיניים שרדפו את דור במשך שלוש שנים, פתאום ננעצו בו.
דור חשב על מה שיקרה אם הם יפגשו שוב. כמובן שהוא חשב. לקום כל בוקר בידיעה שדילן עזב אותו, שהוא ברח. בגד. בתחילת כל בוקר שהוא פתח את עיניו הוא קיווה שהכול היה חלום. אבל זה לא היה. וזו אשמת דילן. הכול בגלל דילן.
אז דור צרח. חזהו כאב, וכול שריר בגופו היה מכווץ בכעס והתמלא באנרגיה. ההילה שלו התגבשה לצורת חרב בידו הקמוצה, כמעט אמיתית אבל לא. כעבור רגע הוא כבר היה מול דילן בחרב שלופה.
והוא הגיב. משהו בדור קיווה שהוא לא. ההילה הכחולה של ארוך השיער כבר התגבשה בצורת מטה וחסמה את הנפת החרב, והתפוגגה כעבור רגע.
דור כעס. הוא התקדם, לא נסוג. עיניו היו נעוצות באלו של דילן, שלא משו משלו לשנייה, בזמן שהניף ונעץ את הילת החרב שלו, שנחסמה שוב ושוב. עיניו הציפו בו כל כך הרבה זכרונות. הוא נשך את השפה בחוזקה, בתקווה חסרת אונים שזה יקל על הכאב שבליבו.
בהחלטה מהירה דור העלים את הילת החרב שלו. הוא תפס את כתפיו של השני ודחף אותו בחוזקה. רגליו של דילן כשלו והוא התרסק על הרצפה. ההילה הכחולה לא העיפה את דור אחורה, והוא תהה מה היא כבר עשתה באחוזה שהשאיר אותה כה תשושה.
הוא התכופף והניח ברך אחת על בטנו של אוייבו, שנאנק בכאב. מרפק אחד הוא שם על גרונו, ועם היד השנייה הוא ייצב את עצמו על הרצפה. הוא צפה בהילה הכחולה חוזרת אל גופו של דילן, ובעיניים שבהקו בצבע הזוהר חוזרות באיטיות אל צבען החום הרגיל. הן נראו גדולות מהרגיל. שפתיו התפסקו ואנחת כאב חמקה מהן.
"יבן זונה. אתה חתיכת בן זונה." דור רטן והשעין משקל על מרפקו. משהו באחורי ראשו הזכיר לו על שאר האנשים עם הגלימות, אבל הוא השתיק אותו, מתמקד בהרגשה של האבנים תחת ידו והבטן הקשה באופן מפתיע מתחת לברכו.
דילן מלמל משהו.
"מה, ממזר שכמוך. מה?" הוא הרים את מרפקו והשאיר אותה מרחפת מעל גרונו של השני.
דילן ניסה להתרומם ודור ריתק אותו.
"לך תזדיין. שלא תעז אפילו, דפו-"
"אני אוהב את הדרך שאתה מסתכל עליי." מלמול נשמע.
"מ-מה?"
"אני אוהב את הדרך שאתה מסתכל עליי." דילן חזר על המילים. הוא הרים את ידו באיטיות והניח אותה על לחיו של דור.
והכול נדם.
הרוח הקלה היתה הקול היחיד ששבר את הדממה. אף אחד מהשניים לא זז.
"אני… אני…" הוא רצה לצרוח, והסתכל על דילן שהזיז את המרפק בעדינות מצווארו. ידו הרגישה חמה על לחיו, והמשקל הזר הפחיד אותו. ערפילים אחרונים של ההילה הכתומה הבוהקת טסו חזרה אל גופו, והתירו את הסמטא חשוכה כמעט לחלוטין. דור בכלל לא היה בטוח מתי הוא שחרר את ההילה. הוא בהה בארוך השיער כמהופנט.
דילן התיישר לישיבה, מוריד את ידו מלחיו אל כתפו של חברו לשעבר. מבטו ירד מטה, מביט ברגלו של דור הכלואה בין שתי רגליו של השני. פעימת לב חזקה הרעידה את דור, והוא קם מהר.
הוא ניער את ראשו והצביע עליו. "אנחנו ממש נלחמנו עד מוות לפני כמה רגעים."
דילן לא ענה, ועיניו הגדולות עקבו אחרי כל תנועה של דור. "אבל עכשיו אנחנו לא."
דור גירד את ידו בחוסר מנוחה, בפעם הראשונה בערב הזה לא מעז להיישיר מבט. ליבו פעם במהירות, אבל הפעם קצת שונה. הרגשה חמימה התמלאה בביטנו. דור עצם את עיניו בחוזקה. בן זונה. אידיוט. הוא ליחך את שפתיו בלחץ בזמן שהרגיש את מבטו של השני נעוץ בו. אסור לו אסור לו אסור לו אסור לו אסור לו
אבל הוא עדיין הושיט יד אל דילן, שלקח אותה בחיוך רפה ומבט שנראה כאילו השלים עם גורל מר. דור משך אותו מעלה והוא נעמד, בוחן את השני כשידיהם שלובות.
"לא ככה רציתי לפגוש אותך." המשפט עזב את שפתיו של דילן והעלה בדור בחילה. הוא שיחרר את ידו משל השני והלך אחורה, קולט פתאום את המצב. הוא רצה לשאול את את חברו לשעבר על מה שהוא עשה באחוזה. הוא רצה לתפוס אותו בחולצתו ולהשליך אותו לאדמה. לבעוט בו עד שהוא יגלה את כל הסודות שהפנימייה מחפשת כבר כל כך הרבה זמן. הוא פתח את פיו, אבל דבר לא יצא. דילן נשך את שפתיו, נראה פגוע משום מה, ודור נאנח. למה הבוגד הזה מצליח לשלוט לו ברגשות בכזו קלות?
"פשוט תלך."
"אבל-"
"תעזוב." דור נהם. הוא קמץ את אגרופיו שלא ירעדו ונתן להילה לצאת. דילן נרתע.
"דור-"
"תעזוב!" הוא צעק, וההילה התגברה בפתאומיות והאור הכתום הבוהק הבריח לרגע בודד את החשיכה. הערפילים הסתדרו בצורת סכינים שהושלחו סביב בלי משים.
דור התנשם בכבדות. ליבו כאב והוא התנודד אל קיר הסמטא כשהערפילים חזרו אל גופו. כשידו נגעה באבן החשופה, הוא התחיל לרעוד. דילן כבר לא היה שם. רגליו כשלו תחתיו כשהדמעה הראשונה ירדה, והוא התחיל לבכות.





ללמה כתבתי את זה? וריאן שלחה לי את הפוסט הנחמד הזה וחשבתי שהוא נורא חמוד אז כתבתי ><
מה שכן הקטע היה לי ממשששש קשה כי בדרך כלל אני כותבת על רגעים קצרים ומהירים וזה... לא היה. אז אני אשמח לתב ועצות ועזרות כי אני מרגישה שיצא לי נורא.

בעיקרון אני אתחיל עם השגיאת כתיב שהיא אפילו לא שגיאת כתיב אלא סתם שכחת לשים רווח לול
איפשהו באמצע
אופס
שנייםמתוך
תעשי אולי חפש בדף?
אין לי שמץ לול אופס
וגם כתבת בסוף סמטא
סמטא
סמטה
אין לי מושג מה נכון
זה סתם הציק לי בעין כי אני רגיל עם ה למרות שיכול להיות אפילו שעם א זה נכון
בעיקרון גם תתעלמי מהאי פיסוק ואולי שגיאות מקלדת כי אני ממהר פה מהטלפון

אז בנוגע לתב האמיתי
אהבתי.
בעיקרון זה קצת מוזר
כי אין לי מושג מה השתנה מהקטע שהם בני 17
כמה זמן עבר בכלל?
כי בפעם הקודמת לא היה לו אומץ לפגוע בו עם החרב ועכשיו כמעט ואז בסוף סתם מכות
מה השתנה מאז?
או שאת זה אנחנו סתם אמורים לנחש כאילו
דילן הוא זה שעשה את השריפה? הצד שלו
נראה לי
אם הבנתי נכון
ואיך הוא בגדדדדדד
הוא פשוט עזב?
או משהו אחר?
או לדמיין?
וגם כשכתבת "אני אוהב את הדרך שאתה מסתכל עלי"
הרגיש לי קצת מוזר
כאילו היה צריך לכתוב "אני אוהב את הדרך שבה אתה מסתכל עלי"
כאילו להוסיף בה
אבל אני לא יודע אל זה רק אני או לא
חלק שממש אהבתי זה כשכתבת
אסור לו אסור לו אסור לו
ועוד כמה אסור לו בלי סימני פיסוק שממש אהבתי את זה
וגם כאילו לא הבנתי, מההתחלה דור ודילן היו מאוהבים? ואז דילן בגד ודור "שנא" אותו וכל זה? שהבגידה פגעה בן אישית והוא התחיל לשנוא אותו ומשהו כזה? או משהו אחר כזה?
וכשכתבת שדילן רדף אחרי דור במשך שלוש שנים
זה שלוש שנים מאז הבגידה או מאז הפגישה האחרונה ועכשיו הן בני 20?
אהבתי גם שבהתחלה כתבת על זה שהוא התכופף כדי להתלחשש ואז הוא תהה כמה הוא גבה שזה מראה לנו כאילו שהוא חושב עליו לא רק רעות
בכל מקרה ממש אהבתי את הכתיבה עצמה ואת הפיסוק שלא כמו בתב הזה שלא ממש קורה כאן אבל אני עדיין מקווה שאהבת את זה 🥺
אזאזאז
יצא לי מוזר
ולא משהו
אבל
אני מקווה שאהבתתתתתתתתתת
נראה לי
:<

טוב
אז
קטע מקסים!
ביי.
לכרגע לפחות

חח אוקיי מה שכתבת היה די קשה להבנה אבל אני די מדבר ככה אז הסתדרתי.
תודה על התגובה!! כןכן תיקנתי בהתחלה את שתי המילים שהתחברו וחיפשתי ומסתדר שכותבים סמטא עם א וסמטה עם ה זה משהו אחר בכלל.
כן אז כעיקרון עברו שלוש שנים מאז הקטע האחרון והרבה קרה מאז לשניהם.

האמת תהיתי לפני שהגבת לגבי זה ולא הייתי בטוח סו
וזהו אהאה
תודה על התב :)

אה אממממ זה קטע ממש נחמד פשוט פחות הבנתי כנראה בגלל שלא קראתי את הקטעים הקודמים האהא
לא אל תביני לא נכון אני אהבתי את הקטע אבל כמו שאת מכירה אותי, אני עוצר רק על הדברים שאני לא אוהב אז האהא.
אז דבר ראשון רק רציתי להגיד שכל משפט שכלל בתוכו "השני" (ההילה של השני, כתפיו של השני, כל אלו) גורמים לי לפחות להרגיש שהכתיבה ממש מסורבלת. גם כשכתבת שם משהו כמו "ההילה של ארוך השיער" אם אני לא טועה? גם זה היה נראה לי קצת לא מתאים. נראה לי היית יכולה להעביר את המידע על המראה בדרך אחרת שתיראה פחות מסורבלת. לדעתי.
וגם לא ממש הבנתי את הקטע עם ההילות אבל כמו שאמרתי, אני לא קראתי את הקטעים הקודמים אז.

אוי דור האידיוט. אתה לא יכול להתפרץ למסיבה שלא הוזמנת אליה ואז לצעוק על הבן אדם השני לעזוב. זה פשוט לא איך שזה עובד.
גם לא אמרת לאן האנשים עם הגלימות נעלמו למרות שדור בעצמו נזכר שהם שם. הם פשוט... התעלמו ממה שקורה שם? נכנסו להתקף פאנבוי על שני הגייז שמתמזמזים מולם? מגניב כנראה.