דם|וריאן

יאייי עוד קטע סוף סוף גם יש התקדמות בעלילה!!!
האמת שרק עוד שני קטעים והסיפור של לוקה נגמר. יו אנחנו מתקדמים ככ מהר אני ככ מתרגש כבר להגיע לסוף ולראות את התגובה שלכם ><
המשך ישיר של הקטע הזה כמובן D:
אני חייב להגיד שכל הזמן שכתבתי את זה נכנסתי מאוד לדמות וכל הראש שלי היה בלגן אחד גדול אז איידונו כמה טוב זה יצא באמת אבל קיילב אהב אז קיילב יודע.
תהנו D:

---

לשפתיים שלו היו טעם של גופה רקובה.
נטשה שנאה כל חלק בגוף שלה שנגע בשלו - השפתיים המוצמדות, המותניים המחובקות - הכל הרגיש כל כך מגעיל. כל כך מזוהם.
אבל זה יהיה שווה את זה בסוף. הכל יהיה שווה את זה.
היא עקבה בצורה צמודה אחרי ההוראות שהגבר כחול העיניים השאיר לה. היא הסתירה את האקדח מתחת לשמלה הפשוטה, ולקחה את המזוודה מלאת הכסף אל האוהל של אהובה לשעבר, האיש הדוחה הזה. נטשה התפלאה שהוא לא קנה כבר אחוזה משל עצמו, אבל הניחה שהוא היה קמצן מדי לשלם את כל המיסים. כמובן. לא שזה עצר אותו מלמלא את האוהל הזול הזה בדברים יקרי ערך. תכשיטים עם אבני חן יקרות, בגדים שכנראה עלו אפילו יותר מארבעה עבדים. הוא אפילו אסף חרבות - תחביב משונה, אם תשאלו את נטשה - ושמר אותם בסלסלה בפינת האוהל.
לוקה היה נראה כמו תמיד, אבל מבט משועמם, כמעט נגעל, עלה על פניו כשראה אותה בפתח האוהל. היה נראה שהוא רוצה לגרש אותה משם באותה השניה - כמובן, לא היה לו יותר מה לעשות בה - אבל היא לא נתנה לו את ההזדמנות. ברגע שהוא ראה את השטרות שבתוך המזוודה, פניו הוארו מיד.
וככה הם הגיעו לתנוחה המגעילה הזאת. נטשה הייתה צריכה להשתמש בכל כוח הריכוז שלה בשביל לא להקיא לתוך הפה של האיש המתועב הזה (למרות שהמחשבה שהיא תעשה את זה הביאה לה סיפוק לא יתואר) בזמן שהיא הושיטה את ידה לאט לאט אל רגלה הימנית.
אצבעותיה נסגרו על ידית האקדח.
העיניים של לוקה נפערו כשהוא ראה את הניצוץ השחור של המתכת.
ואז קול ירייה, שהיה חזק כל כך שנטשה הייתה בטוחה שהאוזניים שלה מדממות.
היא באמת הרגישה דם, כל כך הרבה דם, אבל זה לא היה הדם שלה.
לוקה זחל לאחור על הרצפה, על פניו הבעה של אימה מוחלטת וידו מחזיקה בפצע החדש שעל מותנו. הטבעת על האצבע הרביעית שלו נצצה אפילו מתחת לכל האדום. הטבעת הזאת, שהוא קיבל מאישה שהיא לא היא.
נטשה הרגישה איך הפנים שלה מאדימות מהכעס.
היא הרימה שוב את האקדח, והפעם כיוונה ישירות אל ראשו. העיניים של לוקה נפערו בפחד. זה כמעט גרם לה לרחם עליו. כמעט.
היא התכוונה לסיים את זה עכשיו. היא התכוונה למחוק את המסכה היפה והשקרנית הזאת מקיום, בשביל שהוא לא יוכל עוד לפגוע באף אחת אחרת כמו שהוא פגע בה.
היא רק צריכה ללחוץ על ההדק.
היא רק…
צריכה…
ללחוץ…
האקדח נקטף מידה לפני שהספיקה לירות. הלב שלה פעם מהר יותר מאי פעם, והראש שלה הסתחרר עד כדי כך שלקח לה כמה שניות להבין מה קורה סביבה, רק כשהיא שמעה את קולו החלש אך הכועס של לוקה.
״רד ממני. אני בסדר.״
נטשה מצמצה והכריחה את עצמה להתפקס. לוקה עדיין ישב באותו המקום בפינת האוהל. היה שם כל כך הרבה דם. כל כך הרבה דם. נטשה הרגישה כאילו היא עומדת להקיא - זה מגוחך! היא הייתה כל כך מוכנה לגמור את החיים שלו, למה דווקא עכשיו היא מתקפלת?
אבל אז היא שמה לב שהיה שם עוד מישהו. גבר צעיר רכן מעל לוקה ותפס בכוח בידו הימנית. גאמינג. מה הוא עושה שם? הוא ראה את כל מה שקרה עכשיו?
נטשה הרגישה כאילו היא עומדת להתעלף.
״נטשה? נטשה, את בסדר?״
נטשה הכריחה את עצמה להפנות את מבטה מהדם והבנים המתאבקים, וראתה לצידה את צ׳יורי, מחזיקה באותו אקדח בדיוק שאיתו היא תכננה לקחת חיים של מישהו.
נטשה בקושי הצליחה לדבר. למה צ׳יורי נראית כל כך מודאגת? נטשה עמדה לרצוח את החבר הכי טוב שלה. היא עמדה לרצוח אותו ולא להרגיש שום חרטה, אבל צ׳יורי אפילו לא נראתה כועסת. ומהקצת שנטשה הכירה ממנה, צ׳יורי תמיד נראתה כועסת.
״מה אתם עושים פה?״ זה היה הדבר היחיד שהצליח לצאת מהפה של נטשה. הקול שלה היה כל כך חלש, ורק השאלה הפשוטה הזאת לקחה ממנה כל כך הרבה אנרגיה.
היא באמת הרגישה כאילו היא עומדת להתעלף.
כנראה שהמחשבות שלה שוב פעם הטשטשו, כי כשהיא התרכזה שוב בצ׳יורי, נראה שהיא פספסה חלק מהמשפט. ״…מקוללת. אנחנו צריכים להוריד אותה ממנו.״ היא ענתה, ואז הסתכלה על האקדח הגנוב שבידה. ״נראה שהגענו בזמן טוב.״
אפילו עכשיו היא לא נראתה כועסת. רק מבינה.
״צ׳יורי, זה לא יורד!״ נטשה הצליחה לזהות את הקול של גאמינג מבעד לערפל שבראשה. רק עכשיו היא שמה לב שהוא ניסה להוריד את הטבעת הארורה מהאצבע של לוקה. לוקה, מצידו, ניסה לדחוף ממנו את חברו, אבל לא היה נראה שזה מזיז לגאמינג בכלל.
הוא איבד כל כך הרבה דם. כל כך הרבה דם.
צ׳יורי הסתכלה סביב באוהל, ועיניה ננעצו סלסלת החרבות. היא מיהרה אל הסלסלה ושלפה משם חרב באקראי. כנראה החרב הייתה כבדה יותר ממה שצ׳יורי ציפתה, כי היא מעדה הצידה וכמעט נפלה לפני שהצליחה להחזיר לעצמה את שיווי המשקל.
״מה את עושה?״ שאלה נטשה, כמעט בפאניקה. מה האישה המשוגעת כבר תכננה לעשות עם חרב?
״אנחנו צריכים את הטבעת.״ זאת הייתה התשובה היחידה של צ׳יורי. נטשה נזכרה במה שאמרה קודם. …מקוללת. הטבעת הייתה מקוללת? זה מגוחך. אין כזה דבר קללות באמת. הדבר הכי מקולל בטבעת הזאת היה האדם שענד אותה.
אבל צ׳יורי נראתה נחושה. ״גאמינג, זוז משם.״
גאמינג הסתובב לכיוונה, ועיניו התרחבו כשהוא ראה את החרב. היא אפילו לא נתנה לו הזדמנות לסגת, ובמקום זה דחפה אותו הצידה בכוח לפני שהניפה את החרב על לוקה.
לרגע זה הרגיש לנטשה כאילו הזמן עוצר מלכת. כאילו שום דבר אחר לא קיים בעולם, חוץ מלוקה וצ׳יורי והלהב שבידה, שירד אל בשרו באיטיות מייסרת.
ואז החרב פגעה ביעדה, חתכה היישר בבשר והקיזה דם.
כל כך הרבה דם.
נטשה צרחה.

ואו קטע מושלם, אהבתי ברמות!

אנרגיות חזקות של שר הטבעות בקטע טוב

"קיילב אמר אז קיילב יודע." בהחלט.
אהבתי את השם של הקטע! הוא אמנם קצר אבל ממש מתאים גם בעלילה וגם ב.. המממ... פתאומיות, כאילו? זה קצר ונגמר מהר, אז זה נותן לי את אותה אווירה פתאומית ותזיזתית שכל שאר הקטע נותן לי. עשית בחירה טובה D:
ועכשיו לקטע!

אהבתי את הדימוי הזה :> דרך נהדרת להציג את כל המוות שעובר בראש של נטשה כרגע. האישה בטח מתפללת שגופה זה מה שהוא היה כדי שהיא לא תצטרך לעשות את העבודה המלוכלכת בעצמה.

איך מותניים יכולות להתחבק :0

למאוו היא באמת לא חושבת הרבה עליו

לוקה באמת חנון של הכל.
אם כי לא באמת חשבתי שהוא חנון של הסוג הזה של חרב? הממממ

מה קורה ללוקה שלי :<
איזה מגעיל חמדן תחמן שימות

לאאא נטשהההה אל תעשי את זההה הוא לא יכול למותתתת הלב שלי ישבר

וואו. היא באמת עשתה את זה. לא חשבתי שיש בה את זה. היא פשוט ירתה באקס שלה כאילו כלום??? סליחה?? אני כמעט מרגיש רע בשביל לוקה. הוא נשמע כל כך מפוחד :(
ואגב למה כולם חושבים שניובי הוא אישה. באמת מעניין אותי כי זה כבר קרה פעמיים.

אני קצת מרגיש רע בשביל הבחור.
לוקה :<

אני אוהב את איך שהיא מצדיקה את זה לעצמה. כן נטשה את גיבורה כי את עומדת לרצוח בן אדם רק כדי שהוא לא יוכל לפגוע באנשים אחרים. כאילו אני יודע שזה בערך הפיתרון היחיד שלה כרגע אבל רצח הוא עדיין רצח ונראה שהיא לא מקבלת את זה כרגע

תסתום יא חתיכת מכוער זה החבר הכי טוב שלך שאתה מתייחס אליו ככה והוא רק רוצה לעזור לך אחרי שפאקיהג ירו בך אז אתה עומד לשתוק ולקבל באדיבות את העזרה הזו או שאני אסיים את העבודה בעצמי
זהו זה היה ה rent שלי
אם הוא מתייחס ככה לגאמינג אז המצב באמת חמור הא? אני שונא לראות למה הוא נהפך לול.

אולי כי את אישה עם מוסר?? אני אהיה ממש מאוכזב ממנה אם היא באמת הייתה הולכת על זה עד הסוף

בבקשה אל

אני אוהב שאפילו צ'יורי מבינה שזה לא המקום לכעוס ולהיות קשוחה כמו שהיא בדרך כלל >< אבל מוזר לי שהיא נשמעת כ"כ רכה

יופי שעכשיו היא מתייחסת לזה כרצח
בכל אופןןן העיקר הוא שלא עשית את זה בסופו של דבר! אני גאה בך תקחי את זה כלקח להבא

גירללל למה את כל כך נורמלית בקשר לזההה

הצ'יורי הזו מפחידה אותי. זה מרגיש כמו שיבוט מרושע לא מרושע.

*בסלסלת?

אני אוהב שאחד מהרגעים האחרונים שלהם "על המסך" זה לוקה שדוחף ממנו את גאמינג. זה עושה אותי ממש עצוב אבל בצורה טובה.

אוי זה משפט מצוין אני אוהב

אין לי ממש מה לומר על הסיום הזה אבל הוא כ"כ טוב שהייתי חייב לצטט אותו כדי שתדע. הוא מושלם. כאילו ליטרלי כל דבררר הקצבבב והמיליםםם והפתאומיות של הכל
באמת הרגשתי כאילו אני שם איתם ><

אני חושב שזה אחד מהקטעים האהובים עליי שלך מהעולם הזה. אהבתי את הזרימה ואיך כל המחשבות של נטשה היו כל כך בטוחות בהתחלה, ואז היא פשוט... נכבתה. כמו רובוט. מסכנונת :<
ולצ'יורי וגאמינג גם היה את הספוטלייט שלהם!! ממש מעניין אותי מתי הם הגיעו לשם. הם פשוט היו מחוץ לאוהל ושמעו הכל וחיכו לפתח כדי שהם יוכלו לעשות את הכניסה הדרמטית שלהם?
בקיצור נהדר תמשיך ככה אני כבר רוצה לתבב את הקטע הבא יש לי הרבה מה לומר