דן הודה שהוא חשש כי האמריקנים יהיו יותר "נכונים פוליטית" וימצאו את ההומור המוצג במחזה מצחיק פחות מכפי שמצאו אותו הקהל הבריטי: "הבדיחה היחידה שלא צחקו ממנה כאן (ניו יורק) ושכן צחקו ממנה בלונדון היא... יש קטע לקראת סוף המחזה בו שתי דודותיי מדברות ללא הרף, ואני אומר לדוקטור, 'הן פשוט ממשיכות לדבר', והדוקטור אומר, 'אני יודע שהן מדברות, אבל הן נשים'. בכל הופעה בלונדון צחקו בקטע הזה, אבל כאן אף אחד לא צוחק. כל הגברים בוהים בנשותיהם בחשש במבט של 'אפשר לצחוק מזה? לא, הבנתי, אי אפשר לצחוק'."

 

כשנשאל על ההבדל בין עבודה על מחזה לבין עבודה על סרט, רדקליף ענה כי העבודה על שניהם מעייפת באותה מידה, אף על פי שהעבודה היומית על מחזה אורכת כשלוש שעות ואילו העבודה על הסרט לוקחת את כל היום.

 

תוכלו לקרוא את הראיון המלא בשפה האנגלית כאן.

 

שבת שלום,

צוות HPortal – פורטל הארי פוטר הישראלי!