הייתי אבן, מחוספסת וחדה
שפגעה בכל מי שנגע בה, חתכה ושרטה
"נמאס לי להיות אבן," צעקתי,
לנסות כל פעם לנקות את הצלקות שגרמתי.

יום אחד כשבכיתי מזה אחותי התיישבה
ואמרה שהאבן זאת לא הסיבה.
אבן היא מגוננת, חזקה,
ואם מתאמצים מספיק צמחים יכולים לסדוק אותה.

מאז אני גאה להיות אבן,
כבר לא פוגע
נשאר יציב ונוגע
בכל מי שצריך עזרה
להבין שההרס זאת לא התשובה.

---
אני ממש אוהבת את הקטע הזה... אני אשמח לתגובות בונות (:

הו וואו, חלי, לגמרי אהבתי את הקטע הזה. וגם את המשמעות. אבן יכולה לפצוע אבל גם להיות יציבה. היא יכולה להראות לאנשים שיש תקווה.
רק-

"מזה"- בכל השיר את משתמשת בשפה שהיא לא ממש גבוהה-גבוהה, אבל היא שפה מעל שפת הרחוב, ופתאום ה"זה" מגיע והורס לי -לעמי- את הרצף. "הזה" זאת מילה קצת נמוכה. אולי תנסי להחליף אותה במילה אחרת, נרדפת.
"מכך", למשל.
בנוסף, אני מרגישה שהשיר הזה קצת קצר מדיי. כלומר יש כל כך הרבה מה להגיד, אבל הוא נגמר מהר ומגיע לפואנטה מהר מדיי. זה קצת עושה לי מין תחושה של חיסרון. אולי תנסי להוסיף בתים?
בכל מקרה-

לגמרי אהבתי את הבית הזה. אחלה סיום.
כל הכבוד:)

תודה אוראל D:
שמתי לב לזה, תודה (:
בקשר לקטע אני חושבת שהוא בסדר, בכל אופן אם יהיה לי רעיון כדי להרחיב אותו אני ארחיב.

מעולה D:
לא חייב, אגב, הוא גם בסדר מאוד ככה. את כשרונית חלי ♥

יואו,
קטע מושלם
את כישרונית ברמות

תודה רבה
אבל אני לא בטוחה שזאת תגובה בונה